בס"ד

ספר

צפנת פענח

על ארבעה חלקי הרמב"ם ז"ל

חובר ע"י הרב הגאון ר' יוסף ראזין שליט"א

חופ"ק דווינסק (מלפנים דינאבורג)

ווארשא

בדפוס ר' מאיר יחיאל האלטער ושותפו נ"י. נאלעווקי 77. שנת תרס"ג לפ"ק צפנת פענח

חלק א

הקדמת הרמב"ם ז"ל

תורה זו תורה שבכתב והמצוה זו פירושה. עיין ברכות דף ה' ע"א דהמצוה זו משנה ולהורותם זו גמרא ע"ש, ועיין מגילה דף י"ט ע"ב, אך זה תליא בהך פלוגתא דכריתות דף י"ג ע"ב גבי שכור אם גמרא מקרי הוראה. ועיין במה דפליגי אביי ורבא בהך דהוריות דף ב' ע"ב אם להוראה דוקא גמיר וסביר או גמיר לחודא. ועיין בדברי רבינו בהלכות שגגות פרק י"ג דנראה דסבירא ליה כאביי ע"ש בפירוש המשניות. וזה רצה לומר הך דסנהדרין דף ל"ג ע"ב. בעי מיניה רחב"א וכו' טעה בנואף דהנה עיין בהך דהוריות דף ד' ע"ש בפירוש המשנה מבואר דאף בדרשה מבוארת לא הוה הוראה אך ברמב"ם בהלכות שגגות פ"ט מ"ד לא אמר כן רק דבר שהוא מפורש. ועיין מה שכתב בהל' ביאת מקדש פ"א גבי הוראת שכור ע"ש. ובאמת זה תליא בפלוגתא הידוע אם הדרשה עיקר או הלכה עיקר עיין ברמב"ם בספר המצות ובפירוש המשניות בכלים פי"ז ובמקואות, ובאמת זה תליא בהך דר"י ור' אלעזר בגיטין דף ס' ע"ב אם רובא בכתב או בע"פ ועיין בקדושין דף ל"ז ע"א חוקים אלו כו' ושם דף מ' ע"ב ומ"ט ע"א מאי תורה וכו'. ועיין בירוש' פ"א דפאה ע"ש וביומא דף פ' ובמ"ש רבינו ז"ל בפ"א מהל' ממרים. והנה כאן בהל' סנהדרין פ"ו כתב דהעראה הוה הוראה, והרי בהוריות מבואר להיפך אך דהנה עיין רש"י כריתות דף ג' ע"א דלכך גבי רביעה צריך קרא על הנשכב דאינו נהנה, ועיין תוס' יבמות דף נ"ד ע"ב. ועיין ב"ק דף ל"ב ע"א גבי ונכרתו הנפשות ועיין בירוש' כאן בסנהדרין פ"ז ובשבת פ"ז דפליגי ר"י ור' אלעזר מהיכן ילפינן אזהרה לאשה ע"ש ובהלכה ט'. ועיין לקמן ברש"י דף ס"ו ע"ב גבי ד"ה למעוטי ע"ש. ועיין בתוספות ישנים נדרים בסוף דבהעראה ליכא הנאה דלא כתוס' יבמות דף ס"ה ע"ב וזהו דאמר לו אם טעה בדין של נואף ונואפת דר"ל דהנואפת לא תתחייב בדבר שאין לה הנאה דזה הוא דבר שאין הצדוקים מודים בו דדרשה דלא תקרבו אינו מחוור כדאמר בירוש' ולכך אמר טעה בנואף ולא בנואפת כו' ועיין במה דפליגי בהך דברכות דף י"א ע"ב גבי ברכות התורה ע"ש ועיין בנדרים דף ל"ז ע"א ובתו"כ פ' שמיני:

שם

כל התורה כתבה משה וכו'. משמע דס"ל כשיטת רש"י גיטין דף ס': ונתן ספר לכל שבט וכו'. עיין ברא"ש פרק ערבי פסחים ותוס' מנחות דף ל':

שם

ואלעזר ופנחס וכו'. עיין תמורה דף ט"ז ע"א ועירובין דף ס"ג וגיטין דף נ"ט ועיין נזיר דף נ"ו דחשיב גם כלב ע"ש. וגם קשה למה לא חשיב עתניאל בן קנז עיין בגמ' דיומא דף פ' ב"ד של יעבץ ובהך דתמורה דף ט"ז ע"א:

שם

ועזרא ובית דינו. עיין מגילה דף ט"ז ע"ב: תשלום מאה ועשרים וכו'. עיין מגילה דף י"ח ע"א:

מנין המצות להרמב"ם ז"ל

מצוה ז' להשבע וכו'. ע' שבועות דף ל"ה ע"ב וע' תמורה דף ג' ע"ב:

מ"ע כ' עיין בהשגות ובסה"מ מ"ע ל"ג ברמב"ן. והנה באמת זה תליא בהך מחלוקת דר"מ ורבנן בירו' שקלים פ"ג הל"ג אם כל הפרטים של המקדש מעכבים את הקרבן ועיין בזבחים דף נ"ט וס' גבי מזבח שנעקר אם מקטירין קטרת ע"ש. והנה בזבחים דף מ' ע"ב אמרינן שאם לא נתחנך המזבח בקטרת הסמים לא היה מזה, ורבינו ז"ל הביא זה בסוף הלכות יוהכ"פ ולא גבי שאר פרים והטעם משום דסבירא ליה כהך תירוץ דירוש' דשקלים הנ"ל דמחלק בין בפנים בין בחוץ והנה מבואר במנחות דף מ"ט ע"א דאין מחנכין מזבח הזהב רק בקטרת א"כ ליכא מזבח ובלא זה מעכב הקרבן אך הפסוק יש לומר דקאי במזבח של משה דנמשח בשמן המשחה א"כ יש שם מזבח עליו בלא החינוך וזה ר"ל הא דאמרינן בתו"כ פ' אחרי מות וטהרו וקדשו טהרו לשעבר וקדשו לעתיד לבוא. ר"ל דמזבח של משה הוי רק טיהרו דבלא זה קדוש דנמשח בשמן המשחה מה שא"כ לעתיד דהיינו במקדש הוי דוקא קדשו בעבודה וא"כ לא משכחת להך דינא רק בשל יוהכ"פ דהוי עבודת פנים ובזה לא מעכב אהדדי כמבואר בירוש'. ועיין בתוספתא דמנחות פ"ו המנורה והמזבחות וכו' מעכבין זא"ז ועיין במה דפליגי בזבחים דף ק"ח אם גבי במה בעי ג"כ דין מזבח ועיין בירוש' דיומא פרק ד' גבי כיור וכנו מעכבים מקומם מעכב:

מצוה כ"ז להסדיר לחם. עיין בהשגות ובאמת הנה מבואר בירושלמי

שקלים פרק ז' דאם אין לו לחם הפנים אחר אז צריך שיניח הלחם הפנים הישן עד שבת הבאה ע"ש ובתוספתא פרק י"א דמנחות הרי חזינן דההנחה הוא עיקר אך על הבזיכין צ"ע כיון דהוי כמו נקמץ כמבואר במנחות דף ח' ע"א ע"ש דף פ"ז ע"ב שולחן מהו שיקדש וכו' ועיין בזבחים דף פ"ז ע"א, אך מלשון רש"י יומא דף כ"א ע"א לא משמע כן דנקט שם נמצא שלחן ריקן בלא לחם ע"ש:

שם

כל אלו

מצות שנתחדשו חייבין אנו לקבלם ולשמרם כו'. עיין בסה"מ לרבינו אך באמת נראה לי דשיטת רבינו לא דאם עבר על דרבנן עבר על לאו רק דאם לא רצה לקבל עליו כלל התקנה כמו הך דאלעזר בברכות דף י"ט אז עבר וזה הנ"מ בין דאורייתא לדרבנן דזה הוה החיוב על כל פעם חיוב חדש עיין בברכות דף ס"ג ע"ב תדע אדם קורא ק"ש כו', ובאמת זה תליא בהך דכריתות דף ט"ז אם שבתות כגופים דמיא, וזהו ג"כ הך בעיא דהוריות דף ד' ע"ב אין שבת בשביעית אם הוה עקירת כל הגוף ועיין שם בירוש' דפליג על גמ' דילן ועיין שבת דף קל"א ע"א אדרבא כו' ואין כאן מקום להאריך. אבל בדרבנן הוה רק חיוב אחד ובזה תליא בהך דבכורות דף ל' ע"ב גבי גר שלא רצה לקבל דבר אחד מד"ס אם מקבלין אותו ואזלי לשיטתייהו הוריות דף י"א ע"א אם בדרבנן הוי מומר לכל התורה ע"ש. ועיין ברש"י סוכה דף כ"ח ע"א ובירוש' סוכה פ"ג על הך דסוכה דף מ"ו על מצות זקנים ר"ל דנוסח הברכה כך הוה דלא כרש"י ועיין מ"ש רבינו בהלכות ברכות פרק י"א הלכה ג' ע"ש ובזה מבואר הך דנדרים דף ח' אשכים ואשנה פרק זה נדר גדול נדר דבאמת יש נ"מ כך דאם נימא דהוא חיוב אחד מוטל עליו החיוב דלמחר ג"כ יעשה זה ועיין בהך דחגיגה דף ט' גבי תשלומין ובפסחים דף צ"ג ובכמה מקומות ועיין בירוש' סוף פ"א דר"ה גבי מכשירין לדחות בלילה ובפסחים פ"ט גבי טמא שנכנס לעזרה ע"פ קודם חצות, ועיין בקדושין דף ל' ע"א אלא ליומא ר"ל שם דכל יום ויום חיוב בפ"ע א"כ כיון שאמר נשכים שפיר חל עליו הנדר ועיין מה שכתבתי בזה בהל' אישות גבי מזונות, ולקמן בהלכות ברכות פי"א הלכה ה', ועיין בהך דיבמות דף ע"ב ע"ב בהך פלוגתא אם מילה שלא בזמנה מותר בלילה דהנה לפ"ז מוכרח לומר דס"ל דלילה לא הוה מחוסר זמן ועיין בירוש' כאן אם מותר בליל שמיני לסוכו בשמן תרומה ועיין תוס' חולין דף פ"א ע"א וזבחים דף י"ב ע"א ורש"י שבת דף קל"ו ע"א דפליגי בזה ע"ש ברא"ש וע"ש דף קל"ב ע"א. דאל"כ הך מיעוט דבלילה אין מלין האיך משכחת לה דאי בליל ח' הוה מחוסר זמן ובליל ט' הוה שלא בזמנו ומותר. אך יש לומר דנ"מ ליוצא דופן דאין נימול לשמונה כמבואר שבת דף קל"ה. וכן גבי גר אם נימא דמילה לא מדין גרות או דרק גבי קבלת מצות כתיב משפט עיין תוס' לעיל דף מ"ה ע"ב וכ"מ והמילה נקראת בזמנה ועל זה קאי המיעוט ועיין בירוש' פ"ב דשבת גבי שמן שריפה, וכן יש שיטה בירוש' פ"א דחגיגה דכל ז' ימי החג הוי זמן חגיגה לא גדר השלמה. וכן שיטת רבינו לגבי קרבן פסח שני ע"ש, ועיין בהך דזבחים דף צ"א ע"א דקאמר שם כמאן דשחיטו תרוייהו ולשיטת התוס' שם דזה רק אם נשחטו בבת אחת אבל אם שחטן בזא"ז אותו שנשחט ראשון קודם, ועיין ברמב"ם בהל' תמידין ומוספין פ"ט הל' ד' דסבירא ליה כן דלא כרש"י ע"כ צ"ל דס"ל דתפלה כל שעה ושעה הוי חיוב חדש אם לא התפלל לא בגדר השלמה. וכעין שכתבו תוס' בכורות דף מ"ט ע"ב גבי פדיון הבן, ועיין מ"ש בהך דבכורות דף י"ג ועיין בירוש' פ"א דר"ה אם שייך גבי מילה בל תאחר מבואר שם דלא, וע"כ מוכרח דמילה שלא בזמנה כל יום הוי חיוב חדש, יעיין בתוס' ברכות דף כ"ח ע"א ד"ה כדמתרגם ע"כ ועיין בירוש' כתובות פי"ב במתנה לזון בת אשתו חמש שנים אם לא זנה ה' שנים הראשונים אם צריך לשלם כפי מה ששוה בה' שנים הראשונים ע"ש, ועיין תוס' ערכין דף י"ח ד"ה שיתן ונ"מ אם אירע אונס בסוף היום אם זה הוה כמו אנוס או לא דהוה ליה להתפלל תחלה, עיין מ"ש הנ"י פ"ב דב"ק וגם נ"מ אם לא חזי' לתחלת היום אם הוה גדר דחיה עיין בתוס' ב"מ דף קי"ב גבי בל תלין ועיין מ"ש בתמורה דף י"ח ע"ב וחגיגה דף ט' ע"ב ובירוש' פ"א דר"ה וכ"מ בזה. ועיין במה דמבואר בירושלמי ספ"י דנדרים גבי הך דר' יוסי בר"י ורבנן גבי מעל"ע או לילה ויום ע"ש ורא"ש שם דף ע"א ע"ב וכ"מ.

הלכות יסודי התורה

פרק א

הלכה ז

שם ואינו פוסק שהרי הגלגל סובב תמיד אין כחו כח גוף וכו'. עיין במו"נ ח"א פ' ע"א ע"ש:

הלכה ט

ובסיני כשליח צבור עטוף. ר"ה דף י"ז ע"ב:

פרק ב

הלכה ב

שמתוך כך אתה מכיר וכו'. עיין בספרי פ' עקב:

הלכה ה

ובמה יפרדו הצורות זו מזו וכו'. עי' במו"נ ח"ב ע"ש וע' ירוש' פ"ב דחגיגה גבי הך דר' שמואל בר נחמני ובאמת גם רבינו לא ר"ל רק עילה ועלול רק ב' דברים ובאמת זה תליא בהך פלוגתא בגמ' שבועות דף ל"ה אם צבאות קודש או לא דזה הוא הנהגת העולם אם זה רק בגדר עילה ועלול או גם הוא משיג מעצמות רק השגה מועטת. וע' מ"ש בחגיגה דף ט"ז ע"א אות הוא. וע' סנהדרין צ"ב גדולה דעה וכו' וע' ב"ב דף כ"ה ע"ש בזה ואכמ"ל:

הלכה ז

ולפיכך נקראים חיות. ע"ז דף מ"ג ע"ב ועיין חולין דף צ"ב ע"א וחגיגה דף ט"ו ע"ב:

שם

והם למעלה מן הכל. עיין בתו"כ פ' ויקרא מוכח דיש מלאכים שגדולים מחיות:

הלכה ט

כל הנמצאים. כן הוא במו"נ ח"ג פ"א:

הלכה י

לפיכך אינו מכיר וכו'. עיין במו"נ ח"ג פ"כ וכ"א ע"ש:

שם

כמו שאנו יודעין אותם וכו'. כן הוא שם פי"ט ע"ש:

פרק ג